סעיף 172 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018, מסדיר את אחד השלבים המכריעים בהליכי חדלות פירעון של יחידים: הגשת הדוח המסכם של הנאמן לקראת תום תקופת התשלומים. הוראה זו מהווה חוליה מקשרת בין שלב יישום הצו לשיקום כלכלי לבין שלב ההכרעה הסופית בדבר סיום ההליך ומתן הפטר.
סעיף קטן (א) – חובת הגשת הדוח ותוכנו
הנאמן מחויב להגיש לממונה דוח מסכם שלושה חודשים לפני תום תקופת התשלומים. מועד זה אינו מקרי, והוא נועד לאפשר בחינה מסודרת של התנהלות היחיד והשלמת בדיקות נדרשות טרם קבלת החלטות מהותיות. הדוח המסכם נועד לשקף תמונה כוללת ועדכנית בדבר עמידתו של היחיד בתנאי הצו לשיקום כלכלי, ובפרט בחובת התשלומים.
בפועל, הדוח כולל, בין היתר, פירוט של היקף התשלומים ששולמו בפועל, עמידה בלוחות הזמנים, הגשת דוחות חצי שנתיים , שיתוף פעולה עם הנאמן, מסירת מידע מלא ומהימן, וכן התייחסות להפרות – אם היו – ולאופן תיקונן.
לדוח זה משקל משמעותי בהחלטות העתידיות, והוא משמש בסיס מקצועי להכרעת הממונה ובית המשפט בשאלות כגון מתן הפטר, הארכת תקופת התשלומים או נקיטת צעדים נוספים.
ליחיד מוקנית האפשרות לעיין בדוח, לאתר טעויות או אי-דיוקים, ולהעלות טענות או הבהרות לפני קבלת החלטה סופית בעניינו. לנושים ניתנת הזדמנות לבחון האם אכן מוצתה חובת ההשאה של הפירעון, והאם קיימות נסיבות המצדיקות התנגדות למתן הפטר או בקשה להמשך פיקוח.
היבטים מעשיים וחשיבות הדוח
בפרקטיקה, הדוח המסכם של הנאמן הוא אחד המסמכים החשובים ביותר בתיק חדלות הפירעון. דוח חיובי, המעיד על עמידה מלאה בתנאי הצו והתנהלות בתום לב, תומך במעבר חלק לשלב סיום ההליך ומתן הפטר. מנגד, דוח המצביע על הפרות, חוסרים או חוסר שיתוף פעולה עלול להוביל להארכת ההליך, להטלת תנאים נוספים ואף לסנקציות.
לפיכך, סעיף 172 מדגיש כי סיום ההליך אינו טכני או אוטומטי, אלא תוצאה של בחינה מקצועית, שקופה ומבוססת נתונים, שבמרכזה הדוח המסכם של הנאמן.