הוראות סעיפים 211–215 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מסדירות את מנגנון בירור והכרעת תביעות החוב, מעניקות לנאמן סמכויות רחבות לבחינת החוב לגופו, מאזנות בין יעילות ההליך להגנה על זכויות הנושים והיחיד, וקובעות מסלול ברור של שקיפות וערעור.
סמכות הנאמן להכריע בתביעות חוב – סעיף 211
הנאמן הוא הגורם המרכזי האמון על בירור תביעות החוב. סעיף 211(א) מטיל עליו חובה אקטיבית לבדוק כל תביעת חוב ולהכריע אם לאשרה או לדחותה. מדובר בסמכות מעין-שיפוטית, המצריכה הפעלת שיקול דעת מקצועי, בחינת ראיות והבנת מהות החוב.
סעיף 211(ב) קובע חריג משמעותי: גם חוב שנפסק בפסק דין אינו חסין. באישור בית המשפט, הנאמן רשאי לדחות תביעת חוב המבוססת על פסק דין שניתן עקב תרמית, קנוניה, או בנסיבות שבהן לא התקיים בירור מהותי של החוב.
סעיף 211(ג) מעגן את חובת ההודעה לנושה, וביחס ליחיד – גם לחייב עצמו, כחלק מחובת השקיפות וההוגנות. סעיף 211(ד) מקל על תביעות חוב שמקורן בהליכים מנהליים, פליליים או חובות למוסד לביטוח לאומי, אשר יאושרו ככלל, אלא אם נפל פגם דיוני מהותי. סעיף 211(ה) מאפשר לממונה לפטור את הנאמן מבירור תביעות חוב כאשר אין בקופה תוחלת לחלוקה – כלי פרקטי לייעול ההליך.
חוב עבר שמועד פירעונו נדחה – סעיף 212
הסעיף מאפשר לנושה להעמיד חוב עבר לפירעון מיידי עם מתן צו פתיחת ההליכים, גם אם מועד הפירעון החוזי טרם הגיע. עם זאת, לצורך סדר הפירעון, הריבית שמיום הצו ואילך תסווג כריבית חדלות פירעון – הבחנה חשובה המשפיעה על גובה הנשייה המוכרת.
שומת חוב שאינו קצוב – סעיף 213
כאשר החוב אינו קצוב, הנאמן מוסמך לשום אותו. מדובר בעיקר בתביעות נזיקיות או חוזיות שטרם הוכרעו, והסעיף מאפשר הכללתן בהליך תוך הערכה מושכלת של היקף החוב.
זכות עיון ושקיפות – סעיף 214
כל בעל עניין רשאי לעיין בתביעות החוב ובהכרעות הנאמן. זכות זו מחזקת את אמון הצדדים בהליך ומאפשרת ביקורת אפקטיבית על עבודת הנאמן, בכפוף להוראות הממונה.
ערעור על החלטת הנאמן – סעיף 215
נושה או חייב הרואים עצמם נפגעים מהכרעת הנאמן רשאים לערער לבית המשפט. סעיף זה מבטיח ביקורת שיפוטית ומהווה בלם מרכזי לשיקול הדעת הרחב שניתן לנאמן.