סעיפים 57–58 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מעגנים את המעבר מתפיסה של פירוק וחיסול לתפיסה של שימור ערך ושיקום, באמצעות הפעלת התאגיד בידי הנאמן וגיבוש דרכים מגוונות לשיקומו הכלכלי.
המסגרת הנורמטיבית הכללית
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, יצר שינוי פרדיגמטי בדיני חדלות הפירעון בישראל. סעיפים 57–58 מצויים בליבת שינוי זה, וקובעים את ההסדרים החלים מקום שבו ניתן צו לפתיחת הליכים נגד תאגיד ובית המשפט מורה על הפעלתו כ"עסק חי". מטרת ההסדר אינה רק ניהול שוטף, אלא יצירת תשתית לשיקום כלכלי אפקטיבי.
סעיף 57 – הפעלת התאגיד בידי הנאמן
סעיף 57(א) קובע כי משהורה בית המשפט על הפעלת התאגיד, יפעיל הנאמן את עסקי התאגיד לשם המשך קיומו כעסק פעיל, וזאת עד לשיקומו הכלכלי. ההפעלה נעשית בהתאם להוראות סימן ב' לחוק, העוסק בהפעלת תאגיד, ומקנה לנאמן סמכויות ניהוליות רחבות, בדומה לאורגנים של התאגיד, אך תחת פיקוח שיפוטי הדוק.
הוראה זו משקפת העדפה ברורה של המחוקק לשימור פעילות כלכלית קיימת, מתוך הבנה כי הפעלה רציפה עשויה להגדיל את קופת הנשייה, לשמר מקומות עבודה, ולמנוע אובדן מוניטין ונכסים בלתי מוחשיים.
הפעלת תאגיד מחייבת לעיתים שימוש בנכסים משועבדים, סוגיה המוסדרת ב-סעיפים 61–63 לחוק חדלות פירעון.
סעיף 57(ב) מתייחס למצב של הפעלה זמנית, שנקבעה לפי סעיף 24 לחוק. במקרה זה, בית המשפט מוסמך לקבוע אילו מהוראות סימן ב' יחולו, בהתאם למידת נחיצותן. מדובר במנגנון גמיש, המאפשר התאמה בין היקף ההפעלה לבין נסיבות המקרה, תוך הימנעות מהכבדה רגולטורית מיותרת בשלב ראשוני.
דרכי השיקום הכלכלי
במקביל להפעלת התאגיד, מטיל סעיף 58(א) חובה אקטיבית על הנאמן לפעול לגיבוש דרכי שיקום כלכלי. אין מדובר בהמתנה פסיבית להתפתחויות, אלא בתפקיד יזום, אסטרטגי ותכנוני.
סעיף 58(ב) מונה שלוש חלופות אפשריות לשיקום:
תכנית לשיקום כלכלי – לרוב באמצעות הסדר נושים מובנה.
מכירת הפעילות העסקית ללא תכנית – מכירת עסק חי כיחידה אחת, לשם מימוש ערך מרבי.
שילוב בין השתיים – למשל, הפעלה זמנית לצורך השבחת ערך ולאחריה מכירה.
החוק אינו קובע היררכיה בין החלופות, והבחירה ביניהן נעשית לפי עקרון טובת הנושים, סיכויי ההבראה, ומאפייני הפעילות העסקית.
שימושים מעשיים והשלכות
בפרקטיקה, סעיפים אלה מהווים בסיס לבקשות להפעלה, למינוי נאמן בעל כישורים ניהוליים, ולדיונים אסטרטגיים בשאלת המשך הדרך: שיקום, מכירה או שילוב. עבור נושים, מדובר בהזדמנות למקסום החזר; עבור בעלי מניות ועובדים – לעיתים בסיכוי האחרון להצלת הפעילות.