בהליכי חדלות פירעון בינלאומיים, לאחר שבית המשפט בישראל מכיר בהליך זר, מתרחבת מעורבותו של בעל התפקיד הזר גם בזירה המקומית. סעיפים 306–307 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מסדירים את מעמדו הדיוני של בעל התפקיד הזר ואת חובת העדכון המוטלת עליו.
סעיף 306 – זכות הצטרפות להליכים בישראל
סעיף 306 קובע כי משעה שבית המשפט הכיר בהליך זר, רשאי בעל התפקיד הזר להיות צד לכל הליך שהחייב צד לו, ובלבד שיש בו כדי להשפיע על ההליך הזר. החריג הוא הליכים לפי סעיף 31 לחוק, הנוגעים להליכי פתיחה מקומיים, אשר אינם נכללים בזכות זו.
מדובר בהוראה בעלת משמעות אסטרטגית. ההכרה בהליך הזר אינה סמלית בלבד; היא מקנה לבעל התפקיד מעמד אקטיבי בזירה הישראלית. כך למשל, אם מתנהלת תביעה כספית נגד החייב בבית משפט בישראל, או הליך מימוש נכס מקומי, רשאי בעל התפקיד הזר להצטרף להליך, להגיש בקשות, לטעון טענות ואף לעתור לעיכובו – ככל שההליך עשוי להשפיע על מסת הנכסים או על עקרון השוויון בין הנושים.
בפועל, נעשה שימוש בסעיף זה במקרים של חברות רב-לאומיות או יחידים בעלי נכסים בישראל, כאשר בעל התפקיד הזר מבקש למנוע העדפת נושים מקומיים או פעולות חד-צדדיות שיפגעו בהליך הקולקטיבי המתנהל בחו"ל.
סעיף 307 – חובת עדכון ושקיפות
סעיף 307 מטיל על בעל התפקיד הזר חובה ליידע את בית המשפט בישראל, בהקדם האפשרי, על כל שינוי מהותי בהליך הזר מאז הוגשה בקשת ההכרה. בכלל זה: שינוי במעמדו או במינויו של בעל התפקיד, וכן פתיחתו של הליך זר נוסף הנוגע לחייב.
חובה זו משקפת את עקרון תום הלב ושיתוף הפעולה הבינלאומי. בית המשפט הישראלי נדרש להכרעות מושכלות בהתבסס על תמונה עדכנית. שינוי מהותי – כגון מעבר מהליך שיקום להליך פירוק, החלפת בעל תפקיד או פתיחת הליך עיקרי במדינה אחרת – עשוי להשפיע על היקף הסעדים שניתנו בישראל ואף להצדיק בחינה מחודשת שלהם.
היבטים מעשיים
הוראות אלו יוצרות מנגנון דו-כיווני: מחד, הרחבת סמכויות בעל התפקיד הזר להשתתף בהליכים בישראל; מאידך, הטלת חובה מתמשכת לעדכון ולשקיפות.
לנושים מקומיים חשוב להבין כי לאחר הכרה בהליך זר, בעל התפקיד אינו "צופה מהצד" אלא רשאי להתערב בכל הליך רלוונטי. במקביל, כל שינוי במצב ההליך הזר עשוי לשמש בסיס לבקשה לעיון מחדש בהחלטות שניתנו בישראל.