סעיפים 113–116 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובעים מנגנון דיוני מאוזן לבחינת בקשת נושה: מחד – זכות רחבה להתנגדות ופיקוח שיפוטי הדוק. מאידך – סנקציות ממשיות על נושה הפועל בחוסר תום לב, תוך מתן שיקול דעת רחב לבית המשפט אם להורות על פתיחת הליכים או לדחות את הבקשה מטעמי שיקום.
המסגרת הנורמטיבית הכללית
המחוקק הכיר בכך שבקשת נושה לפתיחת הליכי חדלות פירעון היא כלי דרסטי, בעל השלכות כלכליות ואישיות כבדות משקל. לפיכך, נקבעו בסעיפים 113–116 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018, הוראות דיוניות ומהותיות שמטרתן להבטיח שימוש מידתי, הוגן ותם לב בהליך.
סעיף 113 – זכות ההתנגדות
סעיף זה מקנה זכות רחבה לכל אדם העלול להיפגע ממתן צו לפתיחת הליכים – ובראש ובראשונה היחיד – להגיש התנגדות לבקשת הנושה. מדובר בזכות יסודית בהליך, המאפשרת ליחיד להעלות טענות בדבר היעדר חדלות פירעון, קיומה של מחלוקת אמיתית על החוב, חוסר תום לב של הנושה או פגיעה בלתי מידתית.
סעיף 114 – סנקציה על חוסר תום לב
זהו סעיף הרתעתי מובהק. אם שוכנע בית המשפט כי בקשת הנושה הוגשה בחוסר תום לב, הוא מוסמך לחייב את הנושה בהוצאות משמעותיות: הוצאות משפט, כפל הוצאות ואף הוצאות לטובת אוצר המדינה. בפועל, סעיף זה משמש “קו אדום” מפני שימוש בהליכי חדלות פירעון כאמצעי לחץ פסול או כתחליף להליכי גבייה רגילים.
סעיף 115 – הדיון בבקשה
הדיון בבקשת נושה ובהתנגדויות לה יתקיים בהקדם האפשרי, מתוך הבנה שמדובר בהליך בעל דחיפות גבוהה. בית המשפט מוסמך להזמין את היחיד להעיד ולדרוש הצגת מסמכים, סמכות המאפשרת בירור מהותי של מצבו הכלכלי ולא הסתפקות בטענות פורמליות.
סעיף 116 – החלטת בית המשפט
ככל שמתקיימים תנאי סעיף 109, הכלל הוא מתן צו לפתיחת הליכים. עם זאת, סעיף קטן (ב) מעניק לבית המשפט שיקול דעת לסטות מן הכלל ולדחות את הבקשה, אם מצא כי עצם מתן הצו יפגע בסיכויי השיקום הכלכלי של היחיד. במסגרת זו נבחנת גם הפגיעה האפשרית בנושים והיכולת הכלכלית הכוללת של היחיד.