סעיף 319יח לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מעגן את זכותו של כל אדם העלול להיפגע ממתן צו עיכוב הליכים זמני לגבי יחיד, להגיש התנגדות לבקשה. מדובר במנגנון איזון מהותי, שנועד למנוע מתן הגנה חד־צדדית ליחיד מבלי שנשמעה עמדת מי שעלול להיפגע מהקפאת ההליכים.
זכות העמידה להגשת התנגדות
המחוקק נקט בלשון רחבה – "אדם העלול להיפגע". אין מדובר רק בנושה מובטח או רגיל, אלא בכל גורם אשר מתן הצו עשוי לפגוע בזכויותיו הקנייניות או הדיוניות. כך למשל:
* נושה שנקט בהליכי גבייה מתקדמים;
* בעל זכות עיכבון או בטוחה;
* שותף עסקי שמהלך הפעילות הכלכלית מושפע מהצו.
המשמעות היא כי זכות ההתנגדות אינה מצטמצמת לרשימת הנושים הפורמלית בלבד.
המועד להגשת ההתנגדות
ההתנגדות תוגש בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו עיכוב הליכים זמני. מניין הימים מתחיל ממועד הפרסום באתר משרד המשפטים, ולא ממועד הידיעה הסובייקטיבית.
מדובר בפרק זמן קצר יחסית, המבטא את אופיו הדחוף של ההליך ואת הצורך בהכרעה מהירה בשאלת מתן ההגנה הזמנית.
חובת המצאה
מגיש ההתנגדות מחויב לשלוח העתק מההתנגדות הן ליחיד והן לממונה. דרישה זו מבטיחה שקיפות דיונית ומאפשרת ליחיד ולממונה להיערך ולהגיב לטענות המועלות.
המשמעות המעשית והאסטרטגית
בפועל, התנגדויות מוגשות בעיקר בטענות כגון:
* היעדר תום לב מצד היחיד;
* חוסר היתכנות ממשי להסדר חוב;
* פגיעה בלתי מידתית בנושה מסוים;
* ניסיון לעכב הליכי גבייה ללא תוחלת.
מן העבר השני, עצם האפשרות להתנגד מחדדת את הצורך של היחיד להגיש בקשה מבוססת, מגובה במסמכים ובתוכנית כלכלית סדורה, שכן כל כשל עלול להיחשף במסגרת ההתנגדות.
סעיף 319יח משלים את ההסדר שבסימן ד' וממחיש כי צו עיכוב הליכים זמני ליחיד אינו אוטומטי. הוא כפוף לביקורת שיפוטית דו־צדדית, תוך שמירה על זכויות כלל בעלי העניין.