נקבע כי יש לממש את קרן ההשתלמות של היחיד במועד נזילותה, וזאת לנוכח מחדליו המהותיים בקיום צו השיקום, השיהוי המתמשך, היעדר כל פעולה מצדו של היחיד לאורך כשנתיים, והעובדה שהכספים בקרן ההשתלמות מוקנים לקופת הנשייה בהתאם לסעיפים 131, 164 ו־216(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018. בית המשפט הדגיש כי אין לאפשר ליחיד להסתמך על הסכמות דיוניות שניתנו מלכתחילה רק כחלק ממתווה כולל של תכנית הפירעון, שעה שהתנהלותו המאוחרת אינה עומדת בחובות ההליך.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחיד פתח בהליך ביום 2.12.2021, ובדיון שנערך ביום 11.12.2023 נקבע לו צו שיקום הכולל תשלום כולל של 90,000 ₪. באותו מועד הוסכם כי קרן ההשתלמות, שלא הייתה נזילה, תפדה בסך 4,000 ₪ בלבד.
בהמשך, התברר כי היחיד שילם תשלום אחד בלבד לאורך כשנתיים, לא הגיש כל בקשות או עדכונים, וצבר חוב פיגורים משמעותי. הממונה והנאמן ציינו כי בנסיבות רגילות היה מקום לבטל את ההליך.
היחיד טען למצוקה כלכלית עקב המלחמה, הרחבת התא המשפחתי ונסיבות רפואיות של אמו ורעייתו. הוא הציע מתווה פריסה מחודש וטען כי בכוונתו לבצע היוון של קצבת נכות ממוסד לביטוח לאומי. עם זאת, טענותיו לא גובו באסמכתאות, ואף הובהר כי כספי הקרן משמשים אותו למטרות פרטיות שאינן קשורות להליך, לרבות סיוע לנושי רעייתו.
בית המשפט קבע כי מאחר שהיחיד לא עמד בצו השיקום, מתעלם מחובותיו, ומבקש למעשה הארכה של תכנית הפירעון על פני תקופה ארוכה בהרבה, אין כל הצדקה להשאיר את קרן ההשתלמות מוגנת.
נקבע כי הכספים בקרן ההשתלמות מוקנים לקופת הנשייה מכוח סעיפים 131, 164 ו־216(2) לחוק, וכי יש לממשם במועד הנזילות (06/2026). בית המשפט ציין כי הסתמכות היחיד על הסכמות שניתנו בדיון אינה
בית המשפט הורה על מימוש קרן ההשתלמות במלואה, במועד נזילותה, לשם העברתה לקופת הנשייה.