רשמת ההוצאה לפועל הדגישה כי חובת תום הלב של יחיד בהליכי חדלות פירעון נבחנת באופן מתמשך, שעה-שעה. שינויי גרסאות, העדר שקיפות והתנהלות מניפולטיבית עשויים להצדיק אף ביטול ההליך. במקרה זה נקבע כי היחיד מתנהל בחוסר תום לב חמור, תוך ניצול לרעה של ההליך, ועל כן לא נמצא מקום להיעתר לבקשתו לעיון חוזר אלא אם תוגש הצעה משופרת משמעותית.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
ליחיד נקבעה ביום 07.07.25 תוכנית פירעון בסך 40,000 ₪, בצירוף מימוש כספים לא מוגנים.
היחיד ביקש לשלם את מלוא התוכנית בתוך 7 ימים באמצעות צד ג', ובעקבות זאת ניתן צו לשיקום כלכלי.
יום לאחר מכן הודיע היחיד כי צד ג' חזר בו. בית המשפט איפשר פריסה ל־60 חודשים.
בהמשך, לאחר החלפת ייצוגו מהסיוע המשפטי לייצוג פרטי, הוגשה בקשה נוספת להקדמת תשלומים ולהסרת עיכוב יציאה מן הארץ – שוב תוך טענה לסיוע מצד ג'.
הרשמת מצאה כי היחיד משנה גרסאותיו תדיר, פועל בחוסר שקיפות, מבקש שוב ושוב לשנות את החלטות בית המשפט ומשתמש בהליך לצורך השגת מטרותיו האישיות, ובעיקר ביטול עיכוב היציאה מהארץ.
דו"ח הנאמנת ציין כי היחיד הצהיר במפורש שלא ישלם מאומה עד שלא יבוטל עיכוב היציאה – נתון המחזק את חוסר תום הלב.
נקבע כי ההתנהלות מצביעה על ניסיון לנצל לרעה את ההליך, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה, לרבות ע"א 3542/21 ברק נ' קורן וע"א 7375/18 גל נ' בן ארצי.
למרות שההתנהלות מצדיקה לכאורה ביטול ההליך, הרשמת איפשרה ליחיד הזדמנות אחרונה: להגיש בתוך 14 ימים הצעה משופרת העולה על 40,000 ₪.
בהיעדר הצעה כזו – תיוותר בעינה ההחלטה מיום 22.07.25.
בכך נדחתה למעשה בקשת היחיד לשינוי תנאי ההליך ללא מתן שיפור ממשי ובלא שקיפות.