מענקי אכלוס למפונים ממלחמת "חרבות ברזל" אינם נחשבים כהכנסה לצורך קביעת תשלום עיתי בהליכי חדלות פירעון, בהתאם לסעיף 406(ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. מדובר בגמלה ייחודית, זמנית ובעלת אופי סוציאלי מובהק, הניתנת בנסיבות חירום לצורך קיום בסיסי, ולכן אין להשית על החייב תשלום חודשי מכוחה. עם זאת, ההגנה על כספי הגמלה מוגבלת בזמן – אם הכספים לא נוצלו בתוך 90 ימים ממועד קבלתם, פוקעת ההגנה, והם עשויים להיות מועברים לקופת הנשייה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החייב, תושב קריית שמונה שפונה עקב המלחמה, קיבל מענקי אכלוס בסך כ־15,000 ₪ לחודש וכן קצבאות נוספות מהמוסד לביטוח לאומי. לאחר שהצטברו בחשבונו סכומים ניכרים, טענו בעלי התפקיד כי עליו להעבירם לקופת הנשייה. החייב טען כי מדובר בכספים מוגנים שאינם מהווים הכנסה.
נקבע כי כי אין לראות במענקי האכלוס "הכנסה" לעניין חוק חדלות פירעון, ולא ניתן להשית עליהם תשלום עיתי. יחד עם זאת, נקבע כי ההגנה על כספים אלה מוגבלת לתקופה של 90 ימים ממועד תשלומם – שלאחריה, אם הכספים נותרו בחשבון ולא נוצלו למחיה שוטפת, ניתן להעבירם לקופת הנשייה
לסיכום, נפסק כי החייב יעביר 46,000 ₪ לקופת הנשייה, אך לא ייקבע לו צו תשלומים חודשי; בקשתו למתן הפטר לאלתר נדחתה.