דחיית בקשה להקדמת תשלומים משלא הוכח שינוי נסיבות מהותי לאחר קביעת צו השיקום הכלכלי, ומשום שקיצור תקופת התשלומים בשלב מוקדם אינו מתיישב עם תכליות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 – ובעיקר עם הצורך בהליך שיקום כלכלי הדרגתי, שאינו "הליך אינסטנט". נפסק כי אף שהמקור לתשלום חיצוני לקופת הנשייה, אין די בכך, ויש לבחון מכלול שיקולים נוספים ובהם משך הזמן בהליך, אופן היווצרות החובות, התנהלות היחיד ומידת ביצוע תכנית הפירעון.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחיד, בן 34, אב לשלושה, מצוי בהליך חדלות פירעון משנת 2023. ביום 3.3.2024 ניתן צו שיקום כלכלי המחייב אותו בתשלום כולל של 101,800 ₪ ב-36 תשלומים חודשיים. אושרו נגדו שבע תביעות חוב בסך כולל של 211,523 ₪.
ביום 14.9.2025 ביקש היחיד להקדים את יתרת התשלומים, כאשר אחיו התחייב לממן את הסכום שנותר – 58,450 ₪. הנאמן לא התנגד עקרונית, בכפוף לכך שנכסים שיוקנו בעתיד עד תום התקופה המקורית יועברו לקופה.
בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי לא הוצג שינוי נסיבות כלשהו מאז מתן צו השיקום (סעיף 170(א) לחוק, כי חלפה רק כשנה וחצי ממועד צו השיקום, וכי היחיד שילם פחות ממחצית התכנית.
עוד נקבע כי קיצור תקופת התשלומים בשלב זה סותר את תכלית השיקום הכלכלי ואת הצורך במעבר תקופה מספקת להטמעת התנהלות פיננסית נכונה.
נקבע כי כככלל אצבע, אין לקצר תקופת תשלומים לפני חלוף 24 חודשים ממועד צו השיקום, למעט במקרה חריג שבו יוכח שינוי נסיבות מהותי.
לכן נקבע כי עוד לא הגיע המועד לקיצור התקופה, והבקשה נדחתה. היחיד יוכל לשוב ולעתור החל מאפריל 2026, או מוקדם יותר אם יוכיח שינוי נסיבות מהותי.