נקבע כי העברת זכויות החייב בדירת המגורים לשני בניו מהווה "פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה" בהתאם לסעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, וכי יש לבטלה מאחר שבוצעה ללא תמורה הולמת, בתקופה הרלוונטית ולכשחייב היה חדל פירעון. משכך, הזכויות בדירה מוקנות לקופת הנשייה.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
ההליך נפתח לבקשת נושה, וביום 7.9.2023 הוצא צו לפתיחת הליכים בעניינו של החייב. במהלך בדיקת הנאמן התברר כי זכויות החייב בדירת מגורים ברמת השרון—זכויות שקיבל בירושה מאביו המנוח—הועברו לבניו של החייב במסגרת "הסכם לחלוקת עיזבון" .
הנאמן ביקש לבטל את הפעולה מכוח סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. החייב ובניו טענו כי ההעברה נעשתה בהתאם לרצון המנוח וכחלק מהסכמה לקיזוז חוב מזונות בסך 700,000 ₪. עוד נטען כי בניו של החייב לא ידעו על חובותיו.
בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי לא הוצגה כל ראיה להסכמה לקיזוז חוב המזונות; ההסכם לחלוקת עיזבון אינו מזכיר קיזוז או תמורה כלשהי. תיק ההוצאה לפועל בגין המזונות נותר פעיל וננקטו בו פעולות גם לאחר ההסכם. לפיכך לא התקבלה תמורה, ובוודאי לא תמורה הולמת.
עוד נקבע כי ההעברה בוצעה פחות מארבע שנים לפני הגשת הבקשה לפתיחת הליכים ולכן התנאי הנוגע לתקופה הרלוונטית מתקיים.
החייב לא טען שהיה בר-פירעון במועד הרלוונטי , החובות ישנים מלפני למעלה מ-20 שנה ולכן חלה כי החייב היה חדל פירעון.
כן בית המשפט דחה את טענות הנתק בינו לבין אביו המנוח, לאחר שהוצגו מסמכים אחרים מהם עולה כי החייב שימש כאפוטרופוס לאביו וטיפל בו במשך שנים.
לאור כל אלה, נקבע כי ההעברה מהווה פעולה הפוגעת בקופת הנשייה ויש לבטלה. זכויות החייב בדירה הוקנו לקופת הנשייה.