נקבע כי רשות המסים לא הרימה את הנטל להוכיח שהחוב שהוטל על היחיד – חיובי כפל מס בגין חשבוניות פיקטיביות – נוצר במרמה, ומשכך אין להחריגו מצו ההפטר שניתן. הימנעות הרשות מלהעלות טענות מרמה במועד, ומהצגת ראיות כלשהן לאחר ההפטר, מונעת ממנה לטעון בדיעבד להחרגת החוב.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
היחיד פתח בהליך חדלות פירעון בשנת 2019. תביעת החוב המרכזית הוגשה על-ידי רשות המסים מע"מ, על סך כ-28 מיליון ₪, בגין חיובי כפל מס מ-2013 ו-2016 בטענה להוצאת חשבוניות פיקטיביות.
הנאמן והממונה בחנו את החוב במהלך ההליך, לרבות היבטי חוסר תום לב, ואף ציינו כי תיק החקירה הפלילי בעניינו של היחיד נסגר מחוסר ראיות. הרשות לא הגישה כל השגה או בקשה להחרגת החוב במהלך ההליך.
היחיד עמד במלוא צו השיקום הכלכלי, סיים את תשלומיו, וביום 10.5.2023 ניתן לו צו הפטר.
רק לאחר מכן ביקשה הרשות לטעון כי החוב נוצר במרמה ועל כן אינו בר-הפטר.
בית המשפט דחה את טענות הרשות וקבע כי טענות מרמה יש להעלות במועד הגשת תביעת החוב, אלא אם צצות ראיות חדשות – מה שלא התקיים.
הרשות ידעה על החוב, בדקה אותו, ניהלה משא ומתן עם היחיד, אך בחרה שלא להעלות טענות חריגות בזמן.
לא הוצגה ולו ראיה אחת להוכחת מרמה, על אף נטל ההוכחה המוגבר החל בטענות מסוג זה. אין להתיר לרשות, בדיעבד לאחר הפטר חלוט, לפתוח מחדש את המחלוקת ולעקוף את עקרון סופיות הדיון.