הוראות סעיפים 6–8 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, קובעות את המסגרת הנורמטיבית לפתיחת הליכי חדלות פירעון בעניינם של תאגידים, תוך הבחנה ברורה בין זהות מגיש הבקשה, תנאי הסף להגשתה ותוכן הבקשה כאשר מבוקש שיקום כלכלי של התאגיד.
זהות הגורמים הרשאים להגיש בקשה (סעיף 6 לחוק)
סעיף 6 לחוק מונה שלושה גורמים הרשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לצו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד: התאגיד עצמו, נושה של התאגיד והיועץ המשפטי לממשלה. חלוקה זו משקפת איזון בין אינטרסים פרטיים וציבוריים. בעוד שהתאגיד או הנושה פועלים בדרך כלל ממניעים כלכליים מובהקים, סמכות היועץ המשפטי לממשלה מיועדת למצבים חריגים שבהם קיים אינטרס ציבורי בהתערבות, כגון פגיעה רחבה בנושים, בעובדים או בציבור.
תנאי הסף לבקשת תאגיד (סעיף 7 לחוק)
סעיף 7(א) מציב שני תנאים מצטברים להגשת בקשה בידי תאגיד: האחד , קיומה של חדלות פירעון בפועל או אפשרות שהצו יסייע במניעת חדלות פירעון והשני , חוב כולל העולה על הסכום הקבוע בחוק (28,722.47 ₪).
דרישה זו נועדה למנוע שימוש לרעה בהליכי חדלות פירעון במקרים של חובות נמוכים שניתן להסדירם בדרך אחרת. סעיף 7(ב) מוסיף הוראה ייחודית לשותפויות, ומאפשר לשותף כללי להגיש את הבקשה, וזאת נוכח אחריותו הישירה לחובות השותפות והשליטה הניהולית הנתונה בידיו.
בקשה להפעלת התאגיד לשם שיקומו (סעיף 8 לחוק)
סעיף 8 מעגן את הגישה השיקומית של החוק. תאגיד רשאי לבקש, כבר בשלב הגשת הבקשה, להמשיך ולהפעיל את עסקיו במסגרת צו לפתיחת הליכים. סעיף 8(ב) מחייב צירוף מתווה ראשוני לשיקום כלכלי ופירוט מקורות המימון להפעלת התאגיד בתקופת הביניים. דרישה זו מבטיחה כי לא תינתן הפעלה עיוורת של תאגיד חדל פירעון, אלא רק כאשר קיימת היתכנות ממשית לשיקום.
סיכום
הוראות סעיפים 6–8 לחוק יוצרות מנגנון מובנה וברור לפתיחת הליכים בעניינם של תאגידים, תוך שילוב בין סף כניסה כלכלי, בחינת זהות המבקש והדגשת עקרון השיקום. בפועל, שימוש נכון בהוראות אלו מאפשר לתאגידים ולנושיהם לפעול בזמן, למנוע קריסה עמוקה ולהגדיל את סיכויי הפירעון לנושים, בהתאם לתכליות החוק.