פרק י’ לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מסדיר מנגנון ייחודי לניהול עיזבון של יחיד שנפטר כשהוא בחדלות פירעון, ומאפשר להחיל על העיזבון הליך חדלות פירעון מוסדר, במטרה להגן על אינטרס הנושים, לייעל את ניהול העיזבון, ולמנוע ניהול מקביל וסותר של הליכים אזרחיים.
המחוקק מבדיל בין שני מצבים: פטירת יחיד לפני מתן צו לפתיחת הליכים (סעיף 177), ופטירת יחיד לאחר שניתן צו כאמור (סעיף 178). הבחנה זו קובעת מי יוזם את ההליך, באיזה מסלול הוא ינוהל, ואילו הוראות יחולו.
פטירת יחיד בחדלות פירעון לפני צו לפתיחת הליכים
סעיף 177(א) קובע כי אם יחיד נפטר בעודו בחדלות פירעון, בטרם ניתן לגביו צו לפתיחת הליכים, ניתן להחיל על העיזבון מנגנון ייעודי.
סעיף 177(ב) מקנה למנהל העיזבון זכות יוזמה להגיש לממונה בקשה לניהול העיזבון בהליך חדלות פירעון, ובלבד שמתקיימים התנאים להגשת בקשת יחיד. מדובר בכלי פרקטי במצבים שבהם ברור כי נכסי העיזבון אינם מספיקים לכיסוי החובות.
במקביל, סעיף 177(ג) מעניק לנושה זכות להגיש בקשה לבית המשפט, בכפוף לתנאים החלים על בקשת נושה. שימוש זה שכיח כאשר מנהל העיזבון נמנע מנקיטת פעולה, או כאשר נושה מבקש לרכז את ההליכים תחת מסגרת אחת.
סעיף 177(ד) מחיל, בשינויים המחויבים, את הוראות פרקי החוק העוסקים בצו לפתיחת הליכים, ובכך יוצר רציפות דיונית וכללים מוכרים.
סעיף 177(ה) הוא הסעיף האופרטיבי המרכזי: עם אישור הבקשה, יחולו על העיזבון הוראות הדומות לפירוק תאגיד, כאשר הממונה מנהל את ההליך, רשאי למנות את מנהל העיזבון כנאמן, ואף מוסמך לרכז הליכים תלויים ועומדים לתוך מסגרת חדלות הפירעון.
סעיף 178 – פטירת יחיד לאחר מתן צו לפתיחת הליכים
הוראה זו קובעת כלל של המשכיות: הליך חדלות הפירעון אינו מתבטל עקב הפטירה, אלא נמשך בהתאם להוראות סעיף 177(ה). המשמעות המעשית היא יציבות, יעילות, והגנה על קופת הנשייה.
הסעיפים הנ"ל נועדו למנוע ואקום ניהולי לאחר פטירת חייב, ולאפשר ניהול מרוכז, שקוף ושוויוני של נכסי העיזבון וחלוקתו. עבור עורכי דין ונושים, מדובר בכלי אסטרטגי חשוב במקרים של עיזבונות חדלי פירעון, המחייב בחינה מדויקת של עיתוי הפטירה ומעמד ההליך.