בקביעת צו שיקום כלכלי יש לאזן בין מחדלי היחיד לבין יכולתו הריאלית להשתכר, תוך בחינה כוללת של התוצאה. פוטנציאל ההשתכרות אינו נקבע על בסיס שכר נקודתי בלבד, אלא לאחר שקלול השכלה, ניסיון, גיל, שוק העבודה ויציבות תעסוקתית. ערכאת הערעור תתערב כאשר קביעת פוטנציאל ההשתכרות מובילה לצו מכביד יתר על המידה, גם אם יש הצדקה להארכת תקופת התשלומים בשל מחדלים.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער, גרוש ואב לשלושה, מצוי בהליכי חדלות פירעון עם חובות מאושרים בסך כ־422 אלף ₪. בית משפט השלום קבע צו שיקום המבוסס על פוטנציאל השתכרות של 17,000 ₪ נטו, תשלום חודשי 4,500 ₪ והארכת תקופה ל־54 חודשים, בשל מחדלים של פיגורים, אי־הגשת דו"חות וחוסר שקיפות.
בערעור נקבע כי הארכת התקופה מוצדקת ואף היה מקום ל־60 חודשים, אך פוטנציאל ההשתכרות הוערך ביתר.
בהיעדר השכלה אקדמית ובשים לב לירידת הכנסה וליציבות תעסוקתית מוגבלת, הועמד הפוטנציאל על 13,500 ₪. בהתאם לכך הופחת התשלום החודשי ונקבע מתווה מדורג, המתחשב בירידת מזונות עתידית, כך שסך החיוב הכולל הופחת בכ־55 אלף ₪ (לכ־188,250 ₪). יתר תנאי צו השיקום נותרו בעינם, בכפוף לסילוק פיגורים.