נדחה ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר ביטל את הליכי חדלות הפירעון של החייבת בשל התנהלות חסרת תום לב, מחדלים מהותיים ואי גילוי נאות.
בית המשפט קבע כי הליך חדלות פירעון הוא "חסד של המחוקק", ועל יחיד המבקש ליהנות ממנו לנהוג בתום לב, בשקיפות מלאה ולמלא בקפדנות את חובותיו. ערכאת הערעור תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים, ולא מצאה מקום להתערב במקרה זה.
המערערת לא עמדה בצו התשלומים, לא הגישה דוחות כלכליים במועדם, הגישה דוחות לא מהימנים, הפעילה עסק ללא אישור, והסתירה נתונים מהנאמן. ניסיונותיה המאוחרים להסרת המחדלים לא ריפאו את הפגמים המהותיים בהתנהלותה.
עם זאת, לפנים משורת הדין, קיצר בית המשפט את "תקופת הצינון" להגשת הליך חדש ל-15 חודשים (בהתאם להלכת אלקצאצי), נוכח רצונה הנטען של המערערת להשתקם בעתיד.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערערת, גרושה ואם לילדים בגירים, פתחה בהליכי חדלות פירעון בגין חובות של כ-312,000 ₪.
הנאמן והממונה המליצו על ביטול ההליך עקב מחדלים חמורים: אי תשלום, אי הגשת דוחות במועד, חובות חדשים, והפעלת עסק ללא אישור.
בית משפט קמא קבע כי המערערת התנהלה בחוסר תום לב ובחוסר אמינות, וביטל את ההליך תוך מניעתה מהגשת בקשה חדשה במשך 21 חודשים.
בערעור נטען כי המחדלים נבעו מייצוג לקוי ונסיבות אישיות (כולל מלחמת חרבות ברזל ומצבה המשפחתי), אך טענות אלו נדחו.
בית המשפט המחוזי חזר על עקרון תום הלב כתנאי יסודי להליך, הדגיש כי חובת הדיווח המדויקת מוטלת על החייבת עצמה, וקבע כי לא הוצג טעם המצדיק התערבות בהחלטה.
הערעור נדחה, אך תקופת הצינון קוצרה ל-15 חודשים.