נדחה ערעורו של חייב שביקש לאשר לו צו שיקום כלכלי ותכנית פירעון, חרף העובדה שכ-95% מחובותיו נבעו ממעשי מרמה חמורים.
הליך חדלות פירעון הוא "חסד של המחוקק" ואינו נועד למי שיצר את חובותיו במרמה או שלא בתום לב. גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018, אין לאפשר ניצול לרעה של ההליך. שיקום כלכלי אינו חזות הכול, וחייב שחובותיו נובעים ממעשים פליליים חמורים אינו זכאי ליהנות מהגנות החוק.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער הורשע בעבירות מרמה, זיוף, גניבה בידי עובד והעלמות מס ונגזר עליו עונש מאסר. לאחר שחרורו ביקש לנהל הליך חדלות פירעון, כאשר חובותיו כלפי המדינה והנושים הסתכמו בכ-4 מיליון ₪, מתוכם 95% בגין מעשי מרמה. הנאמן והממונה הציעו תחילה מתווה לשיקום כלכלי, אך הנושים (ובהם מס הכנסה והמרכז לגביית קנסות) התנגדו וטענו כי אין הצדקה למתן הפטר או להמשך ההליך.
בית משפט השלום דחה את בקשת השיקום בקובעו כי אין לאפשר לחייב ליהנות מהליך שיקום כשהחובות נוצרו בעבירות חמורות ומתוך חוסר תום לב.
בערעור טען החייב כי ההחלטה פוגעת בזכותו לפתוח דף חדש, אך בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו. נקבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית, וכי אין לאפשר תכנית פירעון ארוכת שנים לנאשם שחובותיו טובלים במרמה. עם זאת, נקבע כי הנאמן ימשיך בבדיקת נכסי החייב לצורך מימושם לטובת הנושים.
בית המשפט הדגיש את ההלכה שנקבעה בעניין כהן נ' סאלם (ע"א 4288/21 ) , לפיה חובת תום הלב היא תנאי סף מהותי הן לכניסה להליך והן לניהולו. לפיכך, ערעורו של כרמלי נדחה והוא חויב בהוצאות.