נדחה ערעור על החלטת הנאמן שלא להיעתר לבקשת buav לעיון חוזר בתביעת החוב, לאחר הצגת הסכמי הלוואה שנמצאו באיחור. נפסק כי עיקרון סופיות הדיון, בצירוף היעדר שקידה ראויה באיתור הראיות, וגמישות מוגבלת הניתנת לעיון חוזר בהחלטות "מכריעות", מונעים פתיחה מחדש של המחלוקת. עוד נפסק כי אף אילו היו ההסכמים מוגשים בזמן אמת, לא הוכח כי בכוחם לשנות את ההכרעה, שנשענה בעיקר על אומד דעת הצדדים והתנהלותם.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערערהגיש תביעת חוב בהליך חדלות הפירעון של אחיו. הנאמן דחה חלק נרחב מתביעתו וקבע כי רוב סכומי הכסף שהועברו לאורך שנים היוו מתנה ולא הלוואה.
ערעור שהגיש המערער על הכרעת הנאמן נדחה בפסק דין מיום 13.3.2023, וכן נדחה ערעור נוסף בבית המשפט המחוזי ביום 16.7.2023.
בשנת 2024 הוגשה בקשה לעיון חוזר המבוססת על שלושה הסכמי הלוואה נטענים, שנמצאו לטענת המערער רק לאחרונה. ההסכמים משנים במוצהר את התשתית העובדתית שהציג המערער בהליכים הקודמים, שבה טען כי כלל לא קיימים הסכמי הלוואה.
הנאמן דחה את הבקשה לעיון מחדש, תוך הדגשת סופיות הדיון, אי־מהימנות הגרסה באשר לנסיבות גילוי ההסכמים, פערים בין הסכומים שבהסכמים לבין תביעת החוב, וחשד לאותנטיות ההסכמים.
בית המשפט קבע כי
סעיף 279(ד) לחוק חדלות פירעון מאפשר עיון חוזר רק בהתקיים נסיבות חריגות.
מדובר בהכרעה "מכריעה" ולכן נדרשת זהירות מיוחדת.
המערער לא פעל בשקידה ראויה לאיתור הראיות.
אין ודאות כי ההסכמים — גם אם היו מוגשים בזמן — היו משנים את התוצאה, שכן ההכרעה מבוססת על אומד דעת הצדדים והתנהלות ארוכת שנים המעידה על מתנה.
הערעור נדחה, ונפסקו הוצאות נגד המערער.