התערבות בית המשפט בהכרעת מנהל ההסדר בתביעת חוב תיעשה במשורה, ורק כאשר קיימת סטייה מהותית מסבירות או מתקינות ההחלטה. במקרה דנן לא נמצאה כל עילה להתערבות, שכן המערער לא הוכיח את תקופת עבודתו ואת זכאותו לרכיבי שכר מעבר לסכום שאושר. כן נקבע כי עצם הצגת המחאות אינה מבססת יחסי עובד–מעביד, וכי אין מקום לקבל ראיות חדשות שניתן היה לצרפן בשלב תביעת החוב.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המערער הגיש תביעת חוב על סך 249,786 ₪ בטענה כי הועסק בחברה במשך כ־37 חודשים, בשכר שנע בין 11,000 ל־14,000 ₪ נטו. תביעתו לא נתמכה בתצהיר והראיות שצורפו כללו 12 שיקים בלבד. מנהל ההסדר קיבל את גרסת החברה שלפיה המערער הועסק מ־1.3.2022 ועבד בפועל 11 חודשים בלבד, ואישר את תביעת החוב בסך 43,000 ₪ , סכום ההמחאות שחוללו.
המערער טען לשגיאות יסודיות, לקיומו של צו ההרחבה בענף הניקיון ולכך שלא הובאו בחשבון זכויות סוציאליות, וצירף ראיות נוספות במסגרת הערעור.
בית המשפט דחה טענות אלו בקובעו כי אין הצדקה להתערבות בהכרעת מנהל ההסדר, שהינו בעל מומחיות, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 4671/22 עלא אבו חאטום נ' עו"ד זועבי (26.12.2022).
עוד נקבע כי הצגת המחאות אינה מהווה הוכחה לקיום יחסי עבודה, במיוחד כאשר נמצא כי החברה מסרה המחאות גם לידיים אחרות תמורת מזומן.
הראיות הנוספות לא התקבלו מאחר שהיו בשליטת המערער בעת הגשת תביעת החוב, ואין להן השפעה על תוצאת הערעור.
כמו כן תביעת החוב לא נתמכה בתצהיר ולא ביססה את תקופת העבודה הנטענת; לא צורפו דו"חות שעות, סידורי עבודה או מסמכים אחרים.