סעיף 319ח ל־חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מעגן חריג ממוקד לכלל הבסיסי שלפיו צו עיכוב הליכים זמני חל על התאגיד בלבד. יחד עם זאת, בנסיבות חריגות, מוסמך בית המשפט להרחיב את ההגנה גם כלפי אדם שלישי – לרבות נושא משרה – וזאת לשם הבטחת אפקטיביות הליך גיבוש הסדר החוב.
הכלל: תחולה על התאגיד בלבד
נקודת המוצא היא כי עיכוב ההליכים מגן רק על התאגיד. משמעות הדבר היא כי נושים רשאים להמשיך לנקוט הליכים אישיים נגד ערב, דירקטור או נושא משרה, אף אם ניתן צו עיכוב הליכים זמני נגד החברה.
מדובר בהבחנה מהותית השומרת על עצמאות החיובים האישיים ומונעת פגיעה אוטומטית בזכויות נושים כלפי צדדים שלישיים.
החריג: סמכות להרחבה במקרים חריגים
בית המשפט רשאי לעכב גם הליכים נגד אדם שאינו התאגיד, אך רק בהתקיים שני תנאים מצטברים:
1. חיוניות העיכוב – העיכוב נדרש באופן ממשי לצורך גיבוש ואישור הסדר החוב. אין די בנוחות דיונית; יש להוכיח כי ללא העיכוב ייפגע הסיכוי להסדר.
2. זייקה מהותית* – ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מחובות התאגיד.
בנוסף, נדרש כי יתקיימו "נסיבות חריגות" וההחלטה תהיה מנומקת. הדרישה להנמקה מדגישה כי מדובר בסטייה מעקרון היסוד של אחריות אישית נפרדת.
שימושים
בפועל, הסעיף רלוונטי בעיקר במקרים שבהם:
* נושה פועל נגד ערב מרכזי, והפעלת לחץ אישי עלולה לטרפד משא ומתן להסדר כולל;
* נושא משרה נדרש להמשיך ולנהל את התאגיד בתקופת הביניים, והליך אישי נגדו פוגע ביכולת התאגיד לפעול;
* תביעות אישיות מבוססות כולן על חובות החברה, והמשך ניהולן יפצל את המחלוקת ויפגע בתיאום הכולל.
איזון נדרש
הרחבת תחולת הצו כלפי אדם שלישי היא חריג שיש לפרשו בצמצום. יש לאזן בין אינטרס השיקום לבין זכות הנושה למצות את זכויותיו כלפי חייבים נוספים. שימוש בלתי זהיר בסעיף עלול לפגוע באמון המערכת ובוודאות המסחרית.
לכן, בקשה לעיכוב הליכים נגד אדם שלישי חייבת להיות מבוססת בתשתית עובדתית וכלכלית ברורה, הממחישה כי מדובר בתנאי הכרחי להצלחת ההסדר – ולא בניסיון להקנות חסינות גורפת לבעלי תפקיד.