משנקבע בפסק דין קודם כי הסכם בעלי המניות להזרים כספים לחברה כהלוואות בעלים הוא תקף וכי המשיבים הפרו אותו, ונוכח הקביעה כי ההסכם מהווה חוזה לטובת צד שלישי המקנה לחברה זכות תביעה עצמאית, זכאית קופת הפירוק לקבל את מלוא הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות. בנוסף נקבע כי מירוץ ההתיישנות נעצר בתקופת ניהול ההליך הקודם, וכי המחלוקת מתאימה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החברה נקלעה למשבר כלכלי, ובעלי מניותיה התחייבו בהסכם להזרים לה כספים כהלוואות בעלים, בין היתר ממכירת נכסי מקרקעין פרטיים.
לאחר מינוי מפרק ומנהל מיוחד, ולאחר שהמשיבים לא עמדו בהתחייבויותיהם, הופקדו כספים בחשבון נאמנות מכוח הסדר דיוני שקיבל תוקף שיפוטי.
במקביל התנהל הליך אזרחי בין בעלי המניות בשאלת תוקף ההסכם, אשר הסתיים בדחיית טענות הביטול וקביעה כי ההסכם הופר. בית המשפט קבע כי קיים השתק פלוגתא ביחס לתוקף ההסכם והפרתו; כי ההסכם הוא חוזה לטובת צד שלישי בהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), המקנה לחברה זכות לדרוש את קיום החיוב; וכי אין לקבל טענות לחלוקה חלקית של כספי הנאמנות בין בני הזוג. עוד נקבע כי הבקשה לא התיישנה וכי מתקיימים התנאים לברורה בדרך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 45 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
לפיכך הורה בית המשפט על העברת מלוא כספי הנאמנות לקופת הפירוק וחיוב המשיבים בהוצאות.