נקבע כי חברת תיבתא 2004 בע"מ היא נושה בדין רגיל ולא *נושה מובטחת. נקבע כי תוקף המשכון שנרשם לטובתה על מניות החייב בחברה פג מבלי שהוארך, וכי עצם העובדה שהנושה הגישה תביעת חוב בדין רגיל מלמדת על ויתורה על מעמדה כנושה מובטחת. לפיכך, אין לה עדיפות בקבלת כספי מימוש הנכס שבבעלות החברה על פני יתר נושי החייב.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
החייב, עופר חליוה, קיבל הלוואה מחברת תיבתא והתחייב לשעבד לטובתה נכסים שונים, ובכלל זה את מניותיו בחברה שבבעלותו. המשכון נרשם לשנתיים בלבד ולא הוארך. הנושה הגישה תביעת חוב במעמד של נושה רגיל, ולא ציינה קיום משכון או בטוחה. בהמשך, טענה להיותה נושה מובטחת אך בקשתה נדחתה.
בית המשפט קבע כי המשכון על מניות החייב פקע ב-9.12.2017 מבלי שהנושה פעלה להארכתו.
הגשת תביעת חוב על מלוא הסכום מבלי לציין משכון מהווה ויתור על בטוחה לפי סעיפים 20(ב), 22(ד)(2) לפקודת פשיטת הרגל ותקנות 83–85 לתקנות פשיטת הרגל.
בשל כך הנושה נחשבת נושה בדין רגיל בלבד, ומשכך אינה זכאית לעדיפות על כספי המימוש.