סימן ג' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, עוסק במעבר משלב של ניסיון לגיבוש הסדר תשלומים לשלב של פתיחת הליכים פורמליים. סעיף 199 קובע את נקודת המפנה: מקום שבו לא גובש הסדר תשלומים מוסכם, או שלא אושר הסדר כזה בידי הנושים ורשם ההוצאה לפועל בהתאם להוראות סימן ב', מוסמך רשם ההוצאה לפועל ליתן צו לפתיחת הליכים לגבי יחיד בעל חובות בסכום נמוך. תכלית ההסדר היא יצירת מסלול יעיל, מהיר ומידתי, המאזן בין זכויות החייב לבין אינטרס הנושים והציבור.
תנאי הסף למתן צו לפתיחת הליכים
הוראת סעיף 199 בנויה כתנאי שלילי: עצם מתן הצו מותנה בכישלון שלב ההסדר. כלומר, רק לאחר שמוצו ניסיונות לגיבוש הסדר תשלומים – בין בהסכמה ובין באישור פורמלי – ורק לאחר שהתברר כי לא הושג הסדר תקף, נפתחת הדלת להליך חדלות פירעון מלא.
סמכות רשם ההוצאה לפועל
ייחודו של הסעיף הוא בהקניית הסמכות לרשם ההוצאה לפועל, ולא לבית המשפט. מדובר בבחירה מודעת של המחוקק, שנועדה לרכז את הטיפול בחייבים בעלי חובות בסכום נמוך בערכאה מנהלית-שיפוטית נגישה ומהירה יותר. סמכות זו כוללת בחינה של נסיבות החייב, עמידתו בתנאים הקודמים, והפעלת שיקול דעת אם אכן מוצדק להורות על פתיחת הליכים.
סעיף 199 משקף תפיסה תכליתית: אין להשאיר חייב “תקוע” בין הסדר כושל לבין היעדר פתרון. הצו לפתיחת הליכים הוא כלי משלים להסדרי התשלומים, ולא תחליף להם, והוא מבטיח רצף טיפול יעיל בחייבים בעלי חובות בסכום נמוך, תוך שמירה על איזון אינטרסים.