אין הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה לעיון חוזר במתווה להסדר החוב ובאופן חלוקת כספי הזכייה שנקבע בו. הודגש כי מתווה ההפטר הוא החלטה מהותית ובעלת אופי “מכריע”, אשר הושתתה על איזון כולל בין אינטרסים שונים ועל הסתמכות של כלל הצדדים. לפיכך, שינוי נקודתי של רכיב יחיד במתווה – שנים לאחר אישורו ולאחר מתן צו הפטר – מחייב נימוק כבד-משקל, שלא הוכח. כן נקבע כי לא התקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
המבקש, חייב בהליך פשיטת רגל משנת 2011, קיבל בשנת 2019 מתווה להסדר חוב שבמסגרתו אושר לו להמשיך לנהל תביעה נגד אדם בשם תמיר, כאשר הוסכם שמחצית מכספי הזכייה יועברו לקופת הכינוס. לאחר שהתביעה התקבלה והמבקש זכה בסך 20 מיליון ש"ח, הוא הגיש מספר בקשות לשינוי אופן חלוקת הכספים בטענה שההליכים התארכו וכי השקיע מאמצים רבים בייצוג עצמי במשך שנים.
בית המשפט המחוזי דחה את כלל הבקשות, בין היתר משום שלא אירע שינוי נסיבות מהותי, וכי חלוקת כספי הזכייה בהתאם למתווה תואמת את עקרונות פשיטת הרגל, לפיהם זכויות תביעה מוקנות לקופה. בית המשפט העליון אישר קביעה זו וקבע כי סמכות העיון החוזר מופעלת במשורה, ורק כשמתקיים שינוי נסיבות מהותי או טעות ברורה.
עוד נקבע כי המתווה להסדר ההפטר הוא החלטה “מכריעה” שקשה לשנות בדיעבד. העובדה שההליכים נמשכו זמן רב אינה מהווה שינוי נסיבות, והיה על החייב לצפות לאפשרות זו.
עוד נקבע כי בחירת החייב לייצג את עצמו אינה מקימה זכות לשינוי חלוקת הזכייה או לפסיקת “שכר טרחה עצמי”.
עוד נקבע כי לא מתקיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית המשפט המחוזי.