הסדר חוב שאושר בהליך חדלות פירעון, כמו גם פסק הדין המאשר אותו, חוסמים את דרכו של נושה שנמנע מהגשת תביעת חוב במסגרת ההליך, ומונעים ממנו לנהל או להמשיך תביעה אזרחית מקבילה נגד החייב. עקרון הקולקטיביות מחייב ריכוז כל דרישות החוב במסגרת הליך חדלות הפירעון, לשם שמירה על שוויון בין הנושים ויעילות ההליך.
סיכום עיקרי העובדות ומסקנות:
התובעת, בעלת נכס, הגישה תביעה אזרחית לגביית חוב דמי שכירות ולבקשת הרמת מסך כלפי בעל מניות בחברה השוכרת. במהלך ניהול ההליך נפתח נגד הנתבע 2 הליך של הסדר חוב לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, וניתן צו עיכוב הליכים.
חרף ידיעתה בפועל של התובעת על ההליך, ואף לאחר שנמסרו לה החלטות ומסמכים רלוונטיים, היא לא פעלה במועד להגשת תביעת חוב בהליך חדלות הפירעון.
בית המשפט קבע כי הסדר החוב שאושר מחייב את כלל הנושים, גם את מי שלא הגיש תביעת חוב, וכי אין לתובעת עילה להמשיך בניהול ההליך האזרחי. משכך, הורה בית המשפט על דחיית התביעה מכוח תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, בקובעו כי אין מקום לסילוק מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט, אך יש להחיל את מחסום הסדר החוב ופסק הדין המאשר אותו.