סעיף 78 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מעניק לבית המשפט סמכות חריגה לכפות על ספק שאינו קשור בחוזה קיים להמשיך ולהספק שירות או מצרך חיוני לתאגיד בהפעלה, לתקופות קצובות ומוגבלות בזמן, כאשר הדבר נדרש לשיקום כלכלי או להשאת פירעון לנושים, ותוך הבטחת תשלום הוגן והגנות לספק.
בניגוד להסדרים הנוגעים לחוזים קיימים ולספקי תשתיות, סעיף 78 עוסק במצב שבו השירות או המצרך החיוני אינו מסופק מכוח חוזה קיים. מדובר בהסדר חריג, הפוגע בחופש ההתקשרות של הספק, אך מוצדק לשיטת המחוקק נוכח הסיכון המיידי לקריסת פעילות התאגיד ולפגיעה בנושים אם תופסק אספקה חיונית.
התנאים המצטברים לכפיית המשך אספקה – סעיף קטן (א)
בית המשפט רשאי להורות על המשך אספקה רק אם מתקיימים כל התנאים הבאים:
צורך שיקומי או נשייתי – המשך האספקה דרוש לשיקום הכלכלי של התאגיד או להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים.
היעדר חלופה מיידית – לא ניתן להחליף את הספק בספק אחר באופן מיידי ובתנאים דומים, או שקיים קושי מיוחד לעשות כן.
סירוב בלתי מוצדק של הספק – הספק מסרב להמשיך לספק או מתנה את ההספקה בתנאים בלתי סבירים לעומת המקובל בשוק. המחוקק קובע חזקה שלפיה טעמים כגון קשיים כלכליים של התאגיד, עצם קיום הליכי חדלות פירעון או אי־תשלום חוב עבר ייחשבו כטעמים בלתי מוצדקים.
הבטחת התמורה – בית המשפט שוכנע כי התמורה תשולם כדין, והוא מוסמך לקבוע מנגנוני הבטחה, לרבות מתן ערובה.
מדובר במבחן מצטבר ומחמיר, המשקף זהירות רבה בהפעלת הסמכות.
היקף ומשך ההספקה – סעיפים קטנים (ב)–(ג)
המשך ההספקה ייעשה:
לתקופה קצובה שיקבע בית המשפט, שלא תעלה על 60 ימים ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים;
בתמורה ובתנאים שנהגו בין הצדדים או כפי שיורה בית המשפט.
עם זאת, לבית המשפט סמכות להאריך את התקופה מעת לעת, כל פעם לעד 60 ימים נוספים, אם שוכנע כי אין אפשרות מעשית להחליף את הספק בלי לפגוע בשיקום או בנושים, וכי התנאים שבסעיף קטן (א) ממשיכים להתקיים.
משמעות מעשית
הסעיף מיושם בעיקר במצבים של אספקת חומרי גלם, שירותי תחזוקה קריטיים, מערכות מידע או שירותים מקצועיים ייחודיים. עבור נאמנים מדובר בכלי חירום לשימור פעילות תאגידית; עבור ספקים הסעיף מבהיר כי חובת המשך ההספקה היא זמנית, בתשלום מובטח ובפיקוח שיפוטי הדוק.