סעיף 117 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מעגן חובה מרכזית החלה על יחיד שניתן בעניינו צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה: הגשת דוח מקיף על מצבו הכלכלי בשנתיים שקדמו למתן הצו. מדובר באחת מאבני היסוד של הליך חדלות הפירעון, שמטרתה לאפשר לנאמן, לממונה ולנושים לקבל תמונה מלאה, מהימנה ושקופה של התנהלותו הכלכלית של היחיד עובר לפתיחת ההליך.
עצם החובה והיקפה:
היחיד מחויב להגיש לנאמן, בתוך 21 ימים ממועד מתן הצו, דוח ערוך בטופס ייעודי שקבע השר, המאומת בתצהיר ונתמך במסמכים. הדוח כולל את מלוא הפרטים המנויים בסעיף 104(ב)(2) לחוק, ובכלל זה הכנסות, נכסים, התחייבויות ופעולות מהותיות שבוצעו בתקופה הרלוונטית. לממונה נתונה סמכות להאריך את המועד להגשת הדוח, אך מדובר בסמכות שבשיקול דעת, המופעלת רק בהתקיים הצדקה עניינית.
הגנה על פרטיות היחיד:
המחוקק איזן בין עקרון השקיפות לבין הזכות לפרטיות, וקבע כי היחיד רשאי לסמן פרטי מידע מסוימים ככוללים מידע אישי רגיש, אשר אינו מיועד לעיון אוטומטי של הנושים. בכך ניתנת ליחיד אפשרות לצמצם פגיעה בלתי מידתית בפרטיותו, מבלי לרוקן מתוכן את חובת הגילוי.
זכות העיון של הנושים וסמכות הנאמן:
לנושים עומדת זכות עיון והעתקה של הדוח והמסמכים שצורפו לו. עם זאת, כאשר סומנו פרטים כרגישים, הנאמן נדרש להפעיל שיקול דעת: עליו לבחון האם מסירת המידע דרושה לנושה, לשקול את עוצמת הפגיעה בפרטיות, לאפשר ליחיד להשמיע עמדתו, ואף להגביל את היקף המידע או להתנות את מסירתו בתנאים.
סעיף 117 מדגיש כי חובת הדיווח אינה טכנית בלבד, אלא תנאי מהותי להתנהלות תקינה של ההליך. אי־עמידה בה עלולה להשליך על אמון בית המשפט ביחיד ואף להביא לסנקציות דיוניות ומהותיות.