אישור תכנית לשיקום כלכלי מסמן את המעבר משלב ניהולי בידי נאמן לשלב של השבת השליטה לאורגני התאגיד, בכפוף להוראות התכנית ולפיקוח משפטי, ומהווה נקודת מפנה קריטית בהליך חדלות הפירעון.
המסגרת הנורמטיבית
סעיפים 91–92 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018, עוסקים בשלב שלאחר אישור תכנית לשיקום כלכלי. מדובר בשלב שבו משתנה מאזן הסמכויות בין הנאמן לבין הנהלת התאגיד, ומוטמע מנגנון פורמלי של סיום ההתערבות הניהולית הישירה.
החזרת סמכויות לאורגנים ולנושאי המשרה
סעיף 91 קובע כי עם אישור תכנית לשיקום כלכלי, יחזרו הסמכויות שהועברו לנאמן מכוח סעיף 43 לחוק, לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו. החזרת הסמכויות אינה אוטומטית או גורפת, אלא נעשית בהתאם להוראות התכנית ובמועד הקבוע בה.
המשמעות המעשית היא כפולה. ראשית, התכנית לשיקום כלכלי הופכת למסמך העל המסדיר את אופן חזרת השליטה, היקפה והשלבים שבהם תתבצע. שנית, נשמר לבית המשפט שיקול דעת להורות אחרת, אם קיים חשש לפגיעה בנושים, בכושר השיקום או בהתנהלות התאגיד. שימוש נפוץ בסעיף זה נעשה במצבים של החזרת סמכויות מדורגת, תוך קביעת "אבני דרך" להשבת הסמכויות.
חובת הודעה לרשם
סעיף 92 מטיל על הנאמן חובה מיידית לשלוח העתק מהתכנית שאושרה לרשם הרלוונטי (כגון רשם החברות). הוראה זו מבטיחה שקיפות, עדכון המרשם הציבורי, ויצירת ודאות משפטית כלפי צדדים שלישיים הפועלים מול התאגיד.
סיכום
סעיפים 91–92 מבטאים את תפיסת השיקום של המחוקק: החזרת האחריות והניהול לתאגיד כיעד מרכזי, לצד פיקוח שיפוטי ושקיפות רגולטורית. יישום נכון של הוראות אלו הוא תנאי מהותי להצלחת תכנית השיקום ולחזרת התאגיד לפעילות עצמאית ויציבה.