סעיפים 142–143 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, קובעים מערך הגבלות משמעותי החַל על יחיד בתקופת הביניים, ממועד מתן צו לפתיחת הליכים ועד מתן צו לשיקום כלכלי , לצד מנגנון גמיש ומפוקח להסרת ההגבלות, כולן או חלקן. ההסדר משקף איזון בין הצורך להגן על הנושים ולמנוע יצירת סיכונים חדשים, לבין שמירה על יכולתו של היחיד לנהל אורח חיים בסיסי ולהתקדם לשיקום כלכלי.
תקופת הביניים – שלב רגיש בהליך:
תקופת הביניים מהווה שלב מעבר קריטי בהליך חדלות הפירעון. בשלב זה טרם נקבעה התוכנית לשיקום כלכלי, והמידע בדבר מצבו של היחיד עדיין מתגבש. לפיכך, המחוקק מצא לנכון להחיל על היחיד שורה של הגבלות סטטוטוריות, שמטרתן יצירת יציבות, מניעת הברחת נכסים וצמצום סיכון להגדלת החובות.
סוגי ההגבלות החלות על היחיד (סעיף 142):
החוק מונה רשימה סגורה של הגבלות עיקריות:
הגבלות בתחום היציאה מהארץ והדרכונים – איסור קבלה או החזקה של דרכון ישראלי או תעודת מעבר והארכת תוקפם, למעט תוקף הנדרש לשיבה לישראל, וכן עיכוב יציאה מן הארץ.
הגבלות פיננסיות – סיווג היחיד כלקוח מוגבל מיוחד לפי חוק שיקים ללא כיסוי, והגבלה על שימוש בכרטיסי חיוב, למעט כרטיסים המאפשרים שימוש רק כנגד יתרת זכות.
הגבלות בתחום ההתאגדות העסקית – מניעת הקמה או השתתפות בהקמת תאגיד חדש, מקום שבו מצא הנאמן כי קיימת סכנה לפגיעה בנושים או בצדדים שלישיים.
ביחס לכרטיסי חיוב, קובע החוק הסדר ייחודי שלפיו ההגבלה דינה כסיום חוזה שירותי תשלום ביוזמת היחיד, ללא חיוב בקנסות או תשלומים בשל קיצור תקופת השימוש.
ההגבלות האמורות אינן סנקציה עונשית, אלא אמצעי מניעתי. מטרתן להבטיח כי בתקופת הביניים לא ייווצרו חובות חדשים, לא תיפגע קופת הנשייה, ולא יינקטו פעולות העלולות לסכל את יעדי ההליך. בד בבד, המחוקק הכיר בצורך לאפשר ליחיד תפקוד כלכלי בסיסי, ולכן הותיר חריגים ושימוש באמצעים פיננסיים מוגבלים.
הסרת הגבלות – שיקול דעת ופיקוח (סעיף 143):
לממונה מוקנית סמכות רחבה להסיר הגבלה אחת או יותר, או להחילה באופן חלקי, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. ההחלטה מתקבלת, ככלל, לאחר שניתנה לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, והממונה רשאי להתנות את ההסרה בתנאים, לרבות הפקדת ערבות.
במקרים דחופים, רשאי הממונה להסיר הגבלה באופן מיידי וללא שמיעת הנושים, לתקופה שיקבע, תוך חובת יידוע הנושים בדיעבד.
ההגבלות בתקופת הביניים משפיעות באופן ישיר על חיי היום־יום של היחיד ועל יכולתו להתנהל כלכלית ועסקית. הכרה בהיקפן ובאפשרות להסרתן מאפשרת ליחיד ולבא כוחו לפעול באופן מושכל, להגיש בקשות מנומקות להסרה או הקלה, ולמזער פגיעה שאינה נדרשת לצורך ההליך.