סעיף 105 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע מנגנון החלטה יעיל ומוגבל בזמן לממונה, המאזן בין זכות היחיד לפתיחת הליך שיקומי לבין חובת בדיקה מהותית של נתוניו הכלכליים באמצעות סמכויות איסוף מידע נרחבות.
תפקיד הממונה בשלב הסף
לאחר הגשת בקשת היחיד לפי סעיף 104, עובר מרכז הכובד לשיקול דעתו של הממונה על הליכי חדלות פירעון. סעיף 105 מסדיר את אופן קבלת ההחלטה, לוחות הזמנים המחייבים והכלים העומדים לרשות הממונה לצורך הכרעה מושכלת. מדובר בשלב סף קריטי, שכן מתן צו לפתיחת הליכים פותח הליך שיקומי מלא ואילו אי מתן הצו חוסם את ההליך כבר בראשיתו.
מתן צו בתוך 30 ימים
סעיף קטן (א) קובע כלל ברור: אם מצא הממונה כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 104(א) (חדלות פירעון או צורך במניעתה, וסך חובות מעל הרף), עליו לתת צו לפתיחת הליכים בתוך 30 ימים ממועד הגשת הבקשה. קביעת מסגרת זמנים קשיחה נועדה למנוע סחבת מנהלית, לצמצם אי-ודאות עבור היחיד והנושים, ולחזק את אופיו היעיל של ההליך.
סמכויות עיון וקבלת מידע – סעיף 105(ב)
לצורך קבלת החלטתו, הממונה רשאי לעיין בדוח הכלכלי שהגיש היחיד לפי סעיף 104(ב)(2), וכן לקבל מידע מגורמים שונים בהתאם לכתב הוויתור על סודיות. ההדגשה כי ניתן לקבל מידע גם “באופן מקוון” משקפת את מגמת הדיגיטציה והייעול של ההליך.
שימוש נפוץ בסמכות זו נעשה לצורך אימות נתונים בדבר הכנסות, נכסים, חשבונות בנק, חובות והליכים משפטיים תלויים ועומדים, וכן לבחינת תום לבו של היחיד בשלב הראשוני.
דרישת מידע נוסף או זימון לדיון – סעיף 105(ג)
כאשר המידע שבידי הממונה אינו מספק, מוקנית לו סמכות לדרוש מידע נוסף או לזמן את היחיד לדיון. במקרה כזה, מניין 30 הימים מתחדש ממועד קבלת המידע או מתום הדיון. הוראה זו מאזנת בין הצורך בבירור מעמיק לבין החובה להכרעה במועד סביר, ומונעת מצב של הקפאת בקשות לפרק זמן בלתי מוגדר.
משמעות מעשית
סעיף 105 מבהיר כי פתיחת הליך חדלות פירעון אינה אוטומטית, אך גם אינה שרירותית. מדובר בהליך מנהלי מובנה, הנשען על שקיפות, לוחות זמנים ברורים וסמכויות בדיקה רחבות, אשר מהווה שער כניסה מרכזי להליך השיקומי של יחידים.