סעיף 75 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי יוצר חריג משמעותי לדיני החוזים הכלליים ולחוק המחאת חיובים, ומעניק לבית המשפט סמכות לאשר המחאת זכויות ואף חבויות של תאגיד בהפעלה לפי חוזה קיים, גם בניגוד להוראה חוזית האוסרת המחאה ואף ללא הסכמת הצד השני, ובלבד שהדבר נדרש לשיקום הכלכלי של התאגיד או להשאת פירעון לנושים ואינו פוגע בצד שכנגד.
ככלל, דיני החוזים והמחאת החיובים קובעים מגבלות מהותיות על המחאת זכויות וחבויות, ובפרט כאשר קיימת הוראה חוזית השוללת אפשרות זו או כאשר נדרשת הסכמת הנושה להמחאת חבות. סעיף 75 חורג במודע מהסדר זה, מתוך תפיסה שיקומית המעמידה את אינטרס כלל הנושים והמשך פעילות התאגיד מעל להסכמות החוזיות המקוריות, בכפוף לאיזון עם זכויות הצד השני לחוזה.
תנאים לאישור ההמחאה
המחוקק קובע מספר תנאים מצטברים להפעלת הסמכות החריגה:
תחולה חריגה על אף הדין הכללי – ההמחאה אפשרית גם בניגוד לחוק המחאת חיובים וגם בניגוד לתניית אי־המחאה בחוזה.
קשר לשיקום או להשאת החוב – על בית המשפט להשתכנע כי ההמחאה דרושה לשיקום הכלכלי של התאגיד או תביא להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים.
היעדר פגיעה בצד השני לחוזה – תנאי מהותי שמטרתו למנוע פגיעה מהותית באינטרס ההסתמכות ובסיכון המסחרי של הצד שכנגד.
המחאת חבות ללא הסכמה – ביחס להמחאת חבויות, נשללת הדרישה להסכמת הצד השני, וזאת בניגוד חד לדין הכללי.
הסעיף כפוף להוראות סעיפים 61–63 לחוק, העוסקים בהגנה על צדדים לחוזים מתמשכים ובהבטחת איזון ראוי בין הצדדים.
תנאים והבטחות
בית המשפט מוסמך להתנות את ההמחאה בתנאים שונים, ובפרט:
קביעת מנגנונים להבטחת קיום החיובים בידי הנמחה;
דרישה להעמדת ערובה;
קביעת תנאים תפעוליים או כלכליים שיבטיחו שהצד השני לחוזה לא ייפגע בפועל.
מדובר בכלי שיפוטי משלים, שמאפשר התאמה פרטנית של ההמחאה לנסיבות ההליך והחוזה הספציפי.
שימושים נפוצים ומשמעות מעשית
הוראה זו מיושמת בעיקר במצבים של העברת פעילות עסקית, מכירת קווי ייצור, המחאת חוזי שכירות, זיכיון או אספקה לגורם רוכש או מפעיל חלופי. עבור נאמנים – מדובר בכלי מרכזי לשימור ערך עסק חי; עבור צדדים לחוזה – הסעיף מחדד את האפשרות להמשך התקשרות עם גורם חדש, תוך הגנות שיפוטיות מפני פגיעה.