חובת שיתוף הפעולה של היחיד עם הנאמן – אבן יסוד בהליכי חדלות פירעון

סעיף 138 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, מעגן חובה מהותית ומקיפה המוטלת על היחיד לשתף פעולה עם הנאמן באופן מלא ושוטף. עמידה בחובה זו אינה טכנית בלבד, אלא תנאי יסודי לקיומו התקין של ההליך ולהתקדמותו לעבר שיקום כלכלי, ואילו הפרתה עלולה לגרור סנקציות משמעותיות ואף לפגוע בסיכויי ההפטר.

החובה הכללית לסיוע ולשיתוף פעולה (סעיף 138(א)):
המחוקק קובע כי על היחיד לסייע לנאמן ולשתף עמו פעולה “ככל הדרוש” לשם מילוי תפקידו. ניסוח רחב זה משקף תפיסה שלפיה הליך חדלות הפירעון אינו הליך חד־צדדי המנוהל מעל ראשו של היחיד, אלא הליך המחייב מעורבות פעילה, שקופה והוגנת מצדו. שיתוף הפעולה מהווה ביטוי לחובת תום הלב המוגברת החלה על היחיד לאורך כל ההליך.

היבטים קונקרטיים של החובה:
הסעיף מפרט שורה של פעולות אופרטיביות הנדרשות מהיחיד, ובהן:
חתימה על ייפויי כוח ומסמכים הדרושים לנאמן לצורך מילוי תפקידו;
העברת כל מסמך שברשות היחיד הנוגע להליך חדלות הפירעון;
עשיית כל הנדרש לשם מימוש נכסי קופת הנשייה וחלוקתם בין הנושים.
מדובר ברשימה שאינה סגורה, המלמדת כי החובה משתרעת גם על פעולות נוספות הנדרשות בהתאם לנסיבות המקרה.

חובת עדכון בדבר שינוי במצב הכלכלי (סעיף 138(ב)):
לצד שיתוף הפעולה האקטיבי, מוטלת על היחיד חובת דיווח מתמשכת: כל שינוי בפרט הנוגע למצבו הכלכלי, אשר דווח בעבר במסגרת ההליך, חייב להיות מדווח לנאמן בהקדם האפשרי. חובה זו חלה, בין היתר, על שינוי בהכנסות, קבלת כספים או נכסים, שינוי תעסוקתי או כל נתון מהותי אחר שעשוי להשפיע על קופת הנשייה או על תנאי הצו לשיקום כלכלי.
הרציונל והאיזון שביסוד ההוראה:
הוראות סעיף 138 נועדו לאפשר לנאמן למלא את תפקידו ביעילות, תוך הסתמכות על מידע מלא ועדכני. מנקודת מבט מערכתית, שיתוף פעולה של היחיד מצמצם מחלוקות, מונע עיכובים ומחזק את אמון הנושים והגורמים המפקחים בהליך.

השלכות של אי־שיתוף פעולה:
בפרקטיקה, אי־שיתוף פעולה או הסתרת מידע עשויים להוביל לנקיטת צעדים נגד היחיד, לרבות בקשות למתן הוראות, סנקציות דיוניות, שינוי תנאי התוכנית ואף שלילת האפשרות לקבלת הפטר. לפיכך, מדובר בחובה בעלת משקל מהותי ולא פורמלי בלבד.