פרק ג' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מסדיר את אופן כינוס נכסי החייב, העברתם לפיקוח הנאמן וניהולם היעיל לטובת כלל הנושים, תוך הטלת חובות ברורות הן על הנאמן והן על נושים המחזיקים בנכסי החייב.
המסגרת הנורמטיבית – סעיף 224: כינוס נכסי קופת הנשייה
עם מתן צו לפתיחת הליכים, מוקנית לנאמן סמכות רחבה לפעול לקבלת כלל נכסי החייב והמסמכים הנוגעים להליכי חדלות הפירעון. סמכות זו אינה טכנית בלבד, אלא מהותית: היא מאפשרת ריכוז של מלוא המסה הכלכלית של החייב תחת פיקוח אחד, לטובת ניהול מסודר ושוויוני של ההליך.
סעיף קטן (ב) מרחיב את תפקיד הנאמן גם לבחינה משפטית־מהותית של מצבת הנכסים: תוקף שעבודים קיימים, וכן איתור עילות תביעה פוטנציאליות של החייב (למשל תביעות נזיקיות או חוזיות) אשר מימושן עשוי להגדיל את קופת הנשייה. בפועל, מדובר בכלי מרכזי להשאת ערך הקופה ולמניעת הברחת נכסים או העדפת נושים אסורה.
חובת הגילוי של נושים – סעיף 225
המחוקק מטיל חובה אקטיבית גם על נושים המחזיקים בנכס או במסמך שלחייב זכות בו. בתוך 21 ימים ממועד הידיעה על צו פתיחת ההליכים, על הנושה להודיע לנאמן על קיום הנכס או המסמך ולפעול לפי הנחיותיו.
הוראה זו נועדה למנוע מצב שבו נכסים "נשארים מחוץ לרדאר" של ההליך, בין במחדל ובין במכוון. מבחינה פרקטית, אי־עמידה בחובה זו עלולה לחשוף את הנושה לביקורת שיפוטית ואף לסנקציות, במיוחד אם נגרם נזק לקופת הנשייה.
ניהול קופת הנשייה – סעיף 226
סעיף זה עוסק בליבת תפקידו של הנאמן כמנהל נכסים. סעיף קטן (א) מחייב ניהול יעיל ומיטבי של הנכסים, לשם שמירת ערכם ואף השבחתם, בהתאם להנחיות הממונה. אין מדובר בניהול שמרני בלבד, אלא בניהול אקטיבי, לעיתים יזמי, בכפוף לאיזונים הנדרשים.
כאשר מדובר בחייב יחיד, מתאפשר לנאמן להסתייע באדם נוסף לצורך ניהול הנכסים, באישור הממונה – פתרון נפוץ במקרים של נכסים מורכבים או פעילות עסקית מתמשכת.
סעיפים (ג)–(ה) מסדירים את ניהול הכספים: חובת הפקדה במועדים ובדרכים שנקבעו, אפשרות להשקעת הכספים לפי הוראות הממונה, איסור מוחלט על החזקת כספי קופה בחשבון פרטי של הנאמן, וסנקציה בדמות תשלום ריבית במקרה של עיכוב כספים שלא כדין. הוראות אלו מבטאות סטנדרט מחמיר של שקיפות, נאמנות וזהירות.